הצעה לשיטה כלכלית חדשה ברוח היובל המקראי
יצחק דבירה
תקציר
ההצעה הנוכחית עוסקת בשינוי השיטה הכלכלית במדינת ישראל באמצעות אימוץ עקרונות ממשטר היובל המקראי והם:
- כל בית אב הוא הבעלים של קרקע שווה (על-פי ערך השוק).
- כל אדם שקנה קרקע, יכול להחזיק בה רק עד שנת היובל החלה אחת ל-50 שנה. אם ירצה להחזיק בה לאחר מכן, יצטרך לרכוש אותה מחדש מידי בעליה.
ההצעה שלנו היא ליישם את שני העקרונות הללו במציאות של ימינו כך ש:
- בכל שנת יובל, כל אדם שקנה קרקע ורוצה להמשיך ולהחזיק בה, יהיה חייב לשלם את מחירה המלא לקופה ציבורית מיוחדת שתוקם לצורך העניין.
- הכסף שייאסף בקופה זו יחולק באופן שווה בין כל האזרחים.
- על מנת לייעל את התהליך, לא יהיה צורך לשלם את מלוא סכום הרכישה, אלא רק את ההפרש בין ערך הקרקע הנרכשת לבין הערך של קרקע ממוצעת.
הקדמה
מחאת הדיור הנוכחית שהחלה בתור מחאת דיור וכיום הינה מחאה על כלל השיטה הכלכלית הנהוגה במדינת ישראל העלתה את הנושא לראש סדר היום בשיח הציבורי בישראל. עיקר הדיון סובב סביב שתי גישות כלכליות הנהוגות כיום בעולם: הקפיטליזם הדוגל בשוק החופשי ובהתערבות מינימלית של השלטון בכלכלה והסוציאליזם הדוגל במדינת רווחה ובפיקוח וליווי צמוד של מנגנוני המדינה על השוק.
עקרונותיו של היובל המקראי
משטר היובל המקראי משלב בין הצורך בשוק חופשי לבין הצורך בצמצום הפערים כלכליים בחברה וזכותו הקיומית של אדם למקום מגורים. על-פיו לא קיימת בעלות פרטית על קרקע. תחילה קרקעות הארץ מחולקות לכל משפחות העם באופן שווה באמצעות הגרלה. הנחלה הראשונית שכל משפחה זוכה בו היא נחלתה לעולם. ישנה אפשרות לסחור בנחלות אלו במסגרת שוק חופשי, אך פעם ב-50 שנה כל הנחלות חוזרות לבעליהם המקורי (הפרטים המלאים של השיטה מופיעים בספר ויקרא פרק כה').
הרעיון העומד בבסיס השיטה הוא שזכותו של אדם לאדמה – מקום מגורים ומקור מהכנסה משלו - היא זכות קיום בסיסית, ואין כל סיבה שאדם יעבוד כל ימי חייו כדי להגשים יעד זה. ביתו של אדם זו מציאות בסיסית שממנה הוא יוצא אל עיסוקיו בעולם, ולא מקום שכל עיסוקיו נועדו להבטיח את הגעתו לשם.
לגודל הקרקע בתקופת המקרא היתה בעיקר משמעות כלכלית חקלאית ופחות משמעות נדל"נית. נחלתו של אדם היתה מקור פרנסתו. בימינו ערך הקרקע נמדד באופן שונה, כך שערכה של קרקע עם ייעוד חקלאי הוא פחוּת בהרבה מזה של קרקע עם יעוד נדל"ני. לכן ההצעה שתובא להלן תעסוק רק בקרקעות הנדל"ן ולא באלו החקלאיות. המחאה על יוקר המחייה בישראל אמנם עוסקת בכל תחומי הכלכלה ולא רק בשוק הנדל"ן , אך יש לזכור שבכלכלה של ימינו שוק זה תופס מקום מרכזי ונחשב להשקעה הבטוחה ביותר עבור כספינו. אין זה מקרה שהמחאה על יוקר המחיה בישראל יצאה מתוך המחאה על מחירי הדיור.
חלוקה שוויונית של הון הנדל"ן מידי 50 שנה
ראשית כל, יש לעצור את הרפורמה במנהל מקרקעי ישראל אשר תאפשר בעלות פרטית על קרקעות מגורים. כמו כן, יש להפסיק להחכיר "על הנייר" את הקרקעות באופן אוטומטי כל 49 שנה. אולי אף צריך להלאים את כל קרקעות המדינה ממש. הלאמה מעין זו אין פירושה פינוי אנשים מביתם כל 50 שנה, אלא רק חידוש חוזה החכירה במידה והוא עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי.
חידוש חוזה החכירה לא יעשה בחינם אלא במלוא שוויה של הקרקע. הכסף שיגיע מהרכישה יכנס לקופה ציבורית מיוחדת שבסופו של תהליך הגבייה תחולק באופן שווה בין האזרחים. על מנת לייעל את התהליך לא יהיה צורך לשלם את מלוא סכום הרכישה אלא רק את ההפרש בין ערך הקרקע הנרכשת לבין הערך של קרקע ממוצעת. פעם ב-50 שנה המדינה תערוך סקר שמאות לכל הקרקעות אשר בבעלות פרטית, וכתוצאה מכך יחושב הערך הממוצע לכל נפש.[1] במילים אחרות מי שמחזיק בקרקע יקרה יותר מערך הקרקע הממוצעת ישלם את ההפרש שיועבר לאלו שמחזיקים בקרקע בעלת ערך נמוך יותר מן הערך הממוצע.[2]
המטרה תהיה לאפשר לאוכלוסיות החלשות לשקם את מצבם הכלכלי על ידי אותו הון שיגיע אליהם בשנת ה-50. כך גם אנשים שלא זכו להיוולד למשפחות אמידות יוכלו לרכוש בית כבר בשלב התחלתי של החיים שלהם. אותם אנשים מהמעמד הכלכלי הנמוך יוכלו להחליט האם הם מעדיפים להפנות את כל ההון שיקבלו למגורים או לחלופין להשקעות עסקיות. ניתן יהיה להתנות את התשלום בכך שהכסף יושקע במגורים או בדברים נוספים. המטרה בכך תהיה לדאוג שהכסף יושקע באופן נבון ולא בזבזני. אין כל כוונה לאפשר לנרקומנים או מהמרים כפייתיים לנהל כספי הון מסוג זה ללא כל פיקוח והכוונה. כיצד הדבר יעשה ומה יהיה גבול ההתערבות של המדינה זו כבר שאלה עד כמה המדינה צריכה לתמוך ולהתערב בניהול כספי אזרחיה.
על מנת לאפשר מעבר הדרגתי אל כלכלת היובל מבלי לגרום לזעזועים גדולים מידי במשק, יש ליישם את היובל הראשון רק בעוד כ-20 עד 30 שנה. כך התודעה הכלכלית החדשה תופנם בהדרגה בתוך המערכת הכלכלית הנוכחית. למרות זאת, ניתן להניח כי ברגע שהמדינה תחליט לאמץ את השיטה מחירי הבתים ירדו באופן מיידי. זאת משום שלא ניתן יהיה יותר לרכוש את הנכס להשקעה לאורך שנים. יתכן שיהיה צורך לתת פיצוי לאנשים שהשקיעו את מיטב חסכונותיהם בנדל"ן על ההפסד שיגרם להם כתוצאה משינוי השיטה.
אופיו של שוק הנדל"ן בכלכלת היובל
בכלכלת היובל במקום שמחירו של הנכס הנדל"ני ילך ויאמיר עם השנים המחיר רק ילך וירד ככל שתתקרב שנת היובל עד שערכו יגיע לערכו של הבית ללא ערך הקרקע. הסיבה לכך היא כי מי שלא יחזיק בבעלותו קרקע נדל"נית יקבל בתום שנת היובל את מלא סכום ערכה של קרקע ממוצעת. יש לזכור כי הצעה זו עוסקת רק בחלוקה של הון הקרקעות (כולל השטח הבנוי ובעל היתרי הבניה), ולא במחירי הבתים עצמם. עדיין יהיו הבדלים בין מחירי בתים שנמצאים בשכנות זה לזה בשל ההבדלים שקשורים למבנה עצמו ולא לשטח הבנוי, אך הפער יהיה קטן בהרבה מזה הקיים בשיטה הכלכלית הנוכחית.
מכיוון שהמס יהיה על הקרקע ולא על הבית עצמו אנשים יעדיפו להתגורר בבניינים משותפים רבי קומות. כיום בניינים אלו ממוקמים רק באזורים שבהם הקרקע מאד יקרה, אך בכלכלת היובל גם במקומות שבהם הקרקע זולה יותר אנשים יעדיפו סגנון מגורים זה על מנת לשלם כמה שפחות מס על הקרקע. מבחינה אקולוגית בנייה לגובה נחשבת כיום לשיטה המועדפת ביותר בישראל.
אנשים עניים מאד שנפלו מנכסיהם יוכלו אף הם להרשות לעצמם לרכוש בתים אף מספר שנים לפני שנת היובל, במקום להשתעבד לשכירות. אם מחירו של בית ממוצע מספר שנים לפני היובל יהיה נמוך ביותר, קל וחומר מחירם של בתים הנחשבים זולים יותר.
מכיוון שהמס יהיה על בעלות הקרקע ולא רק על השטח הבנוי, לא יהיה זה משתלם להחזיק בקרקעות ריקות לאורך זמן מבלי לממש את ייעודם הנדל"ני. הדבר יזרז את תהליכי הבניה וימנע מאנשים פרטים להחזיק דירות ריקות.
שיטה זו אף תצמצם באופן ניכר בניה בלתי חוקית. שכן גם השתלטות בלתי חוקית על שטח אדמה, או תוספת בניה ללא אישור תחויב בתשלום בשנת היובל ללא קשר וללא מתן לגיטימציה לבניה הבלתי חוקית.
הפערים הכלכליים בשיטה זו לא ימחקו, אלא יבואו לידי ביטוי בעיקר בנכסים מסוג אחר ופחות בתחום הנדל"ן. רכישתם של בתים וקרקעות תהיה בעיקר על מנת לעשות בהם שימוש ולא למטרות פיננסיות, ולכן גם מחירם יהיה נמוך יותר. חסכונותיהם של התושבים יוכלו להיות מופנים למטרות אחרות. לאנשים יהיה יותר פנאי והדבר יגביר את היזמות העסקית, החברתית והאינטלקטואלית.
סיכום
הרעיון המוצע כאן אינו זהה למשטר היובל כפי שהוא מופיע במקרא אלא רק עושה שימוש בחלקים ממנו שניתן ליישמם בימינו. ספק רב אם כלכלת היובל אי פעם נוסתה במשטר כלשהו. על-פי היובל המקראי יש לחלק את הקרקעות בפועל, וכן להחזיר אותן לבעליהם בפועל; חלוקה זו התאימה לחברה שבטית, שבה כל אדם גר ליד משפחתו המורחבת. אולם בחברה המודרנית חלוקה כזאת אינה מתאימה ולכן הצענו, במקום לחלק קרקעות, לחלק כסף המייצג את ערכה של הקרקע.
חלקכם אולי שומע בדברים אלו צלילים קומוניסטיים, אך חשוב לציין כי השיטה הנוכחית אינה יוצרת שוויון מלאכותי בין נכסיהם של אזרחי המדינה ואינה סוגרת את השוק החופשי, אלא עוסקת רק ביצירת נקודת מוצא שוויונית בעניין הבעלות על אדמת הארץ. הרעיון הוא אכן מהפכני אבל אינו מבטל את זכות הקניין מכיוון שהוא עוסק רק במשאב הקרקעות של המדינה ולא בנכסים שאדם ייצר לעצמו. תמיכה באוכלוסיות החלשות רק באמצעות הטלת מיסים על עשירים היא דבר פסול, בלתי שוויוני ובלתי מוסרי. החסד והצדקה צריכים להיות וולונטריים ולא באמצעות מיסים. אבל הטלת מס על החזקת משאב ציבורי מעל לחלק שזכאי לו כל אזרח הוא דבר מוסרי בעליל. הקרקע שאליה זכאי כל תושב תהווה עבורו הבסיס הקיומי למחייתו וכלכלתו.
ההצעה זו הינה רק דוגמא אחת למודל יישומי של משטר היובל בימינו, אך סבורני שאנשי מקצוע ידעו לפתח מודלים מוצלחים יותר. מטרתו של המאמר היא לעורר את החשיבה בתחום זה על מנת לקדם את הכללתו בדיונים המתקיימים כיום על שינוי השיטה הכלכלית. מודל מוצלח יותר ידע גם לכלול חלוקה צודקת יותר של משאבי טבעיים נוספים כגון, שטחי מחצב, שדות גז ומשאבי ים המלח, אך בשלב זה הסתפקנו בעיסוק במשאב הבסיסי ביותר – האדמה.
וְהָאָרֶץ, לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת--כִּי-לִי, הָאָרֶץ: כִּי-גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם, עִמָּדִי. וּבְכֹל, אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם, גְּאֻלָּה, תִּתְּנוּ לָאָרֶץ
קישור להצעות נוספות ליישום שיטת היובל בימינו
http://tora.us.fm/tryg/mamr/yovl_etc.html
יצחק דבירה (צויג)
טל: 02-6259074
נייד: 054-4802655
ת.ד. 218, מושב מטע 99870
